הזדהות משרד החינוך
דירה להשכיר\ לאה גולדברג
בעמק יפה בין כרמים ושדות,
עומד מגדל בן חמש קומות.
ומי גר במגדל?
בקומה הראשונה תרנגולת שמנה.
כל היום בביתה על משכבה מִתְהַפֶּכֶת.
היא כל כך שמנה, שקשה לה ללכת.
בקומה השנייה גרה קוקייה,
כל היום מהלכת, עושה ביקורים,
כי בניה גרים בבתים אחרים.
בקומה השלישית – חתולה כּוּשִׁית,
נקייה, מגונדרת, על צוואר יש לה סרט.
בקומה הרביעית גרה סְנָאִית.
בשמחה ונחת אגוזים מפצחת.
בקומה החמישית גר מר עכבר,
אך לפני שבוע ארז חפציו ונסע,
איש אינו יודע לאן ומדוע.
כתבו דיירי המגדל שֶׁלֶט
תקעו מסמר מעל הדלת,
וקבעו שלט בקיר:
דִּירָה לְהַשְׂכִּיר.
והנה בשבילים, בדרכים, בכבישים –
אל הבית באים דיירים חדשים.
ראשונה באה הנמלה,
לקומה חמישית עולה,
קוראת את השלט, פותחת הדלת ומסתכלת.
באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבה, מסבירים לה פנים:
הנאים החדרים בעיניך?
נאים.
הנאה המטבח בעיניך?
נאה.
אם כן, שבי איתנו, נמלה!
לא, לא אשב.
למה?
השכנים אינם טובים בעיניי.
איך אגור אני, נמלה, בבית אחד עם תרנגולת עצלה? כל היום על משכבה מתהפכת, מרוב שומן קשה לה ללכת!
הלכה הנמלה, באה הארנבת.
חיש מהר עולה לקומה אחרונה, קוראה את השלט, פותחת הדלת,
עומדת בפנים ומסתכלת.
באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבה, מסבירים לה פנים:
הנאים החדרים בעיניך?
נאים
הנאה המטבח בעיניך?
נאה
אם כן, שבי איתנו, ארנבת!
לא, לא אשב.
למה?
השכנים אינם טובים בעיניי.
איך אשב פה, אם לעשרים ארנבות, עם קוקייה מפקירה הבנים? כל בניה גדלו בקנים זרים, כולם עזובים, כולם מופקרים. מה לקח ילמדו מכך ילדיי?
נעלבה הקוקייה, והארנבת הלכה לה.
הלכה הארנבת, בא החזיר.
קרא את השלט "דירה להשכיר"
ואחרי שקרא את השלט, התגלגל ועלה ופתח את הדלת.
עומד ומביט בעיניו הקטנות בכתלים, בתקרה ובחלונות.
באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבו, מסבירים לו פנים:
הנאה הדירה בעיניך?
נאה.
הנאה המטבח בעיניך?
נאה המטבח, אף כי איננו מלוכלך!
הנאה המסדרון בעיניך?
נאה
אם כן, שב איתנו!
לא, לא אשב.
למה?
השכנים אינם טובים בעיניי.
איך אשב אני, חזיר, לבן בן-לבנים מימי בראשית, בכפיפה אחת עם חתולה כושית!? לא נאה לי ולא יאה לי.
קראו השכנים:
לך, לך לך חזיר!
גם לנו לא נאה ולא יאה!
הלך החזיר ובא הזמיר.
שר הזמיר בקול רינה,
עולה הזמיר לקומה אחרונה,
קורא את השלט, פותח הדלת, מסתכל בדירה, בכתלים, בתקרה.
באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבו, מסבירים לו פנים:
הנאים החדרים בעיניך?
נאים.
הנאה המטבח בעיניך?
נאה.
אם כן, שב איתנו.
לא, לא אשב.
השכנים אינם טובים בעיניי.
כי איך אשב בשלווה ונחת, וסנאית כל היום אגוזים מפצחת.
עולה קול פיצוחה עד לב השמיים, איום ונורא – מחריש אוזניים.
ואוזניי רגילות לקולות אחרים, רק לשירים ולמזמורים.
נעלבה הסנאית והזמיר הלך לו.
הלך הזמיר, באה יונה.
חיש קל עלתה לקומה אחרונה.
קוראה את השלט, פותחת הדלת,
עומדת בפנים ומסתכלת.
באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבה, מסבירים לה פנים:
הנאים החדרים בעיניך?
החדרים צרים.
הנאה המטבח בעיניך?
נאה המטבח, אך אינו מרווח.
הנאה המסדרון בעיניך?
מרובה בו הצל, המסדרון אפל.
ובכן, לא תשבי איתנו?
אשב ואשב, בחפץ לב, כי השכנים טובים בעיניי.
שכרה היונה את הדירה,
יום יום הומה היא בחדרה.
וכָּךְ
בעמק יפה, בין כרמים ושדות
עומד מגדל בין חמש קומות,
ובמגדל גרים עד היום,
שכנים טובים חיי שלום.
