מאסלו טען כי התנהגותו של האדם משחר ילדותו מוּנעת משאיפתו לספק צרכים קיומיים הנחוצים לו לשמירה על בריאותו הפיזית והנפשית.
צרכים אלה הוגדרו ב"פירמידת הצרכים" שבבסיסה נמצאים צרכים יסודיים הקשורים לקיומו הפיזי של האדם, וככל שמתקדמים לשלבים עליונים יותר, הופכים הצרכים לרוחניים.
צורכי הביטחון הפיזי הממוקמים ברמה השנייה של הפירמידה מתייחסים, בין היתר, לצורך של האדם לחיות ולפעול בסביבה בטוחה ובטיחותית כשהוא חופשי מאיומים בפגיעה.
האדם השואף לספק את צורכי הביטחון הפיזי, פועל לאיתור סביבות בטיחותיות שיעניקו לו תחושת ביטחון ומוגנות, והוא מאמץ התנהגויות שיבטיחו את שלימות גופו ובריאותו הפיזית.
לאחר שניתן מענה לצרכים אלה, מתפנה האדם לסיפוק צרכיו החברתיים והרוחניים התופסים מקום גבוה יותר בפירמידה כדוגמת: הצורך להיות חלק מקבוצה, אהוב, מקובל, שייך, מוערך, מכובד והצורך לממש את הפוטנציאל הגלום בו.
בכוחה של החברה לספק לאדם קבוצת השתייכות במסגרתה יימצא המענה לצרכיו החברתיים והרגשיים.