בן ישראל ושושנה. מניצולי השואה, שעלו ארצה בשנת 1947. הוא נולד ביום ב' במרחשון תשי"א (13.10.1950) בחדרה ולמד בבית הספר היסודי "אחד העם" ובבית הספר התיכון בחדרה. עוד מגיל צעיר התבלט בעדינות נפשו, במסירותו, בדרך ארץ שלו, בתבונתו ורצינותו. באלה היו שזורות שמחת חיים ואהבת הזולת. מעולם לא רב עם איש ותמיד ידע לוותר לחלש ולסלוח. מילדותו אהב את הטבע, את הצומח ואת החי. הוא הקדיש זמן לציפורים, לפרפרים ולפרחים ולאחר שנות הילדות בנה לו מעבדה ובה הרבה לחקור את פלאי הטבע. יעקב ניחן בהומור מיוחד במינו ובכשרונו הדרמטי הצליח בחיקוי ובפנטומימה. כשרון דרמטי זה הפגין בהצגות שבזכותן יצאו לו מוניטין בקרב תושבי חדרה. בימי מלחמת ששת הימים דאג לבטחונם של דיירי הבית ובשעת אזעקה היה רץ משכן לשכן ועוזר להוריד את הילדים הקטנים למקלט. כל זאת עשה בשקט ובבת צחוק מרגיעה, שהייתה משרה על הכל שלוה מיוחדת. כשהיה בן 16, בסוף שנת הלימודים בכיתה יוד בבית הספר התיכון, חל מפנה בחייו. היחסים עם אחיו הבכור משה, שהיה קצין קרבי בסיירת, הפכו לחברות קרובה והוא היה חדור הזדהות עמו ועם אורח חייו. יעקב היה מתייחד עם אחיו בחדרו ולומד כל מה שיכול על צה"ל ולכן החליט שלפני גיוסו עליו ללמוד מקצוע כדי לתרום ביעילות את חלקו לצה"ל. אז עבר מבית הספר התיכון בחדרה ללמוד אלקטרוניקה בבית הספר "אורט" בנתניה, כי נוסף לכשרונותיו במקצועות הריאליים ניחן בתבונת כפיים.