בן פייגה ומשה, נולד ביום ל' בחשוון תרפ"ה (27.11.1924) בעיר דרזדן אשר בגרמניה. בהיותו בן שמונה הגיע עם משפחתו לארץ. גדל ולמד בחדרה, אהב את הטבע והצטיין בציור ובכיור.

בימי מלחמת-העולם השנייה, והוא בן 16 בלבד, התגייס לחיל- התותחנים הבריטי, בניגוד לרצון הוריו, והקדים את שני אחיו הגדולים ממנו, שהתגייסו אחריו. הוא שירת בחיפה, טריפולי, קפריסין ובמקומות אחרים. בצבא הבריטי ידע להגן ולשמור על כבודו כאדם וכיהודי. בפנקס-שירותו הבריטי רשום: "אדם אינטליגנטי, בר-לבב, ישר ונאמן". אחר-כך הצטרף לבריגדה היהודית באיטליה. זמן קצר לאחר שחרורו מהצבא הבריטי נאסר על-ידי הבריטים כחשוד בחברות בארגון ה"הגנה" והועבר למחנה-עצורים בלטרון.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס ושירת בחטיבת "כרמלי". השתתף בקרבות בחיפה, עין זיתים, דרדרה, צפת, מירון, מלכיה ומשמר הירדן. היה בין המפקדים המוכשרים והאמיצים בפלוגה. היה רובאי ומקלען, רגם ופיאטיסט. כל מבצע נועז הוטל עליו. היה ראשון בהתקפה ואחרון בנסיגה. כמפקד הדף התקפות רבות. במשמר הירדן התקדם פעמים אחדות והטיל רימונים לתוך עמדות האויב וגרם לו אבידות רבות. האויב הביא תגבורת של חיילים ושריון. ראובן קידם את פניהם בפיאט שבידו ונלחם בכל כלי-נשק שנמצא לו. היה חייל מבטן ומלידה, אדם יקר ואהוב על מכריו וחבריו.

ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948), בעת מבצע "ברוש" לחיסול ראש הגשר הסורי באזור משמר הירדן, נפגע בצווארו מכדור אויב ונפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.