בן חנה ופנחס (פייבל). נולד ביום כ"ד בכסלו תשל"ה (8.12.1974) בחדרה, אח צעיר לעינת. עירן השלים את כל שנות לימודיו בעיר הולדתו, חדרה, תחילה בבית-הספר היסודי "אחד העם", ולאחר מכן בבית-הספר התיכון "חדרה", במגמה הביולוגית. מילדותו גילה עירן עניין רב בספורט, בעיקר בכדורסל ובהטסת טיסנים. בכיתה י' התנדב למגן דוד אדום, במסגרת תוכנית המחויבות האישית של בית-הספר; הוא בחר להמשיך בהתנדבות זו גם בכיתות י"א וי"ב, וזכה להערכתם ולחיבתם של עובדי התחנה בעיר. בשנת לימודיו האחרונה, מתוך רצון עז לתרום ולתת ככל יכולתו בשירותו הצבאי המתקרב, התאמן עירן במסגרת קורס הכנה לצה"ל, עבר גיבושי סיירות, גיבוש לשייטת ואימונים בהדמיה.

עירן רצה מאוד להתגייס ליחידת החילוץ של חיל האוויר, אך בסופו של דבר גויס, באוגוסט 1993, לחטיבת הצנחנים, ועשה חיל. את הטירונות סיים כחניך מצטיין. לאות הערכה והוקרה על תפקודו וכושרו הגבוה, העניק לו מפקד המחלקה את כומתתו האישית. עירן עבר קורס מ"כים, וגם כמפקד כיתה בלט ביכולתו ובנכונותו להתנדב ולסייע. זמן קצר לאחר "מסע כומתה" עלתה יחידתו לדרום לבנון.

ביום י"א באדר תשנ"ד (22.2.1994), יצא עירן בבט"שית לפעילות מבצעית לאורך גדר המערכת. בדרך, נתקלו הוא וחבריו בבט"שית אחרת, תקועה בבוץ. הם ניסו לחלצה, אך לא הצליחו. במהלך נסיון החילוץ התנדב עירן להחזיק כבל בין הבט"שית התקועה לנגמ"ש שהוזעק לחלצה. נהג הנגמ"ש נסע בטעות קדימה במקום לאחור, וגרם למותו של עירן. בן תשע עשרה היה בנופלו. עירן הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחדרה. הותיר אחריו הורים ואחות – עינת. לאחר נפילתו נולד אחיו, רון.

בהספד שנשא מפקד הגדוד בו שירת עירן, סגן אלוף רחמים, על הקבר הפתוח, אמר: "התגייסת למשפחת הצנחנים והיית בין הבולטים במחלקתך. תמיד מוכן לעזור, ומשקיע כל שבך על מנת שהכל יצליח… צעיר, גאה, צנחן עם פני תינוק – כך תיזכר לעד".

המשפחה הנציחה את זכרו בטורניר כדורסל לרגל פתיחת היכל ספורט חדש בתיכון בחדרה, בו למד עירן. תחנת מד"א בה התנדב, הקימה לזכרו אנדרטה – פסל של חייל שמעליו מצנח עשוי ברזל, יצירתו של מנהל התחנה.

"מצפה עירן", על שמו, הוקם במקום בו אירעה התאונה.