בן לאה ושמעון, נולד ביום ג' במרחשוון תרפ"ז (11.10.1926) בתל- אביב. הוא למד בבית-החינוך לילדי העובדים בחדרה והצטיין מילדותו בחיבה יתירה ללימודי הטבע. עוד בהיותו תלמיד הצטרף לסניף "הפועל" במושבתו והיה ספורטאי מעולה. סיים קורס למדריכי-נוער והיה למדריך במשק הפועלות, אהוב על חניכיו שרחשו לו אמון. הוא חלם על התיישבות חקלאית במושב-עובדים, אך לא הגיע לכך משום שנאלץ לעבוד במכבסת הוריו כדי להיות להם לעזר במצבם הכלכלי הדחוק. מנעוריו היה חבר פעיל ב"הגנה", ובהיותו בן16 השתתף בהעברת נשק ואחר-כך בהורדת מעפילים לחופה של חדרה. מטעם ה"הגנה" נשלח לקפריסין לאמן את העצורים שם. אחרי 29.11.1947, יום החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, היה שומר במושבה ועסק גם בחלוקת נשק ובהעברתו לעמדות. נוסף לכך היה אחראי לבדיקת הנשק ולמסירתו לתעודתו בשומרון ובשעת הצורך היה מעביר נשק גם לגליל ועד יחיעם הגיע עם הטנדר העמוס שלו. גם בתקופת העוצר בדרכים שהוטל על-ידי הבריטים ידע למצוא דרך להעביר את הנשק לתעודתו.

בחודש ינואר 1948 נתמנה אחראי לשמירת הפרדסים בסביבת חדרה, ואחר-כך בכפר יונה. סיים קורס מ"כים מטעם הפלמ"ח, השתתף בפעולות-חבלה בסלמה וביפו. לאחר שהוסמך כמפקד מחלקה "הושאל" על-ידי הפלמ"ח להיות מדריך טירונים בבת שלמה וגם שם השתתף בפעולות סיור. תקופת-מה שירת באבטחת השיירות לירושלים ופעל כמפקד קרבי בגליל. הוא הצטיין בתכסיסים קרביים מוצלחים (זכה לכינוי "נמר"), השתתף בפשיטה על הכפר טירה שבשרון ושם נפצע ונשלח לבית-חולים. משהחלים ניתנה לו חופשה לזמן מסוים – אולם נקרא לחזור לגדודו. ביום 3.6.1948 נפצע שוב ליד כפר יונה, הועבר לבית-החולים בילינסון ולמחרת, ביום כ"ו באייר תש"ח (4.6.1948), מת בשעת ניתוח. שמואל הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחדרה.