בן שרה ולוי-יצחק. נולד בד' בכסלו תרע"ח (19.11.1917) בחדרה, נכד לאחד ממייסדי המושבה. תחילה למד בבית-הספר העממי ובאותה עת גם עבד במשק אביו. אחר-כך המשיך לימודיו בבית-הספר החקלאי בפרדס חנה. היה נער אוהב טבע, חברותי, שקט ועניו וכבר בנעוריו פעל באגודת "המכבי" וב"הגנה". בימי מאורעות תרצ"ו השתתף בהגנה על מושבתו. לאחר תום לימודיו בבית-הספר החקלאי נתמנה בו שמשון לכמורה. בצד ההוראה והעבודה המעשית הרבה גם לעסוק במחקר ופירסם מאמרים בנושאי מחקריו. כמו כן התמסר לאיסוף צמחייה, פרפרים ומוצגים גיאולוגיים.

בשנת 1941 התנדב לצבא הבריטי. הוא שירת כנהג בחזית צפון אפריקה והגיע עם יחידתו, פלוגת התובלה 462 , עד לתוניס. תוך כדי השירות בצבא השתלם בלשון הערבית שקיווה להשתמש בה בעבודתו לעתיד. בזכות נאמנותו ומסירותו לחבריו ליחידה התחבב עליהם הרבה וכשרון ההסתכלות שניחן בו עמד לו לתאר במכתבים רבים את ההווי הצבאי וחיי המדבר במלחמה. בסוף אפריל 1943 עלה עם יחידתו על סיפון האנייה "ארינפורה" להפליג בשיירת אניות נוספות למלטה, משם אמור היה לצאת כוח-פלישה לסיציליה. בכ"ו בניסן תש"ג (1.5.1943) הותקפה שיירת האניות ש"ארינפורה" בראשה על-ידי להק מפציצים גרמניים. תוך דקות ספורות טבעה האנייה, ומאה וארבעים מאנשי פלוגת התובלה462 נספו. ביניהם היה גם שמשון, שטרם מלאו לו 26 שנים. הניח הורים ושתי אחיות.

אוספי העשבים והפרפרים שלו נמסרו לבית-הספר התיכון החקלאי בפרדס חנה; בחדרה נקרא שיכון החיילים המשוחררים על שמו – "שכונת שמשון". בהר הרצל בירושלים מצויה אנדרטה דמויית אנייה ולידה בריכת מים שבקרקעיתה חקוקים שמותיהם של שמשון וחבריו ליחידה שירדו למצולות הים.