קבוצת השווים מספקת לחבריה התנסות בניהול קשרי גומלין המבוססים על שוויון, הדדיות, שיתוף והשתתפות פעילה.
עם הבשלתם של תהליכים חברתיים בקבוצה ובמקביל עם ההתקדמות שחלה ברכישת מיומנויות התקשורת החברתית הולכת ומתבססת קבוצת השווים כמקור לתמיכה ולשיתוף וכמסגרת המאפשרת לכל חבריה השתתפות פעילה.
השיתוף וההשתתפות הפעילה של כל חבר בקבוצה באים לידי ביטוי בנטילת תפקיד,
בלקיחת חלק בפעילויות שונות ובשיתוף במסרים אישיים.
טיפוח היכולת לשתף במסרים אישיים ולהשתתף באופן פעיל בקבוצה ובכיתה
תורם להתפתחותם של חברי הקבוצה במגוון היבטים:
בהיבט של הבעה אישית: מתן ביטוי לרגשות, לצרכים, לאמונות, למחשבות, לציפיות, לבקשות, להצעות ולמשאלות לב.
בהיבט של עולם הידע: חשיפה לידע נרחב ולמגוון דעות ונקודות מבט.
בהיבט החברתי-ערכי: מתן הזדמנות לברר ערכים, צרכים ועמדות תוך היכרות עם הזולת, מתן לגיטימציה לשונות, בירור המייחד והמאחד בין החברים ושיפור התקשורת הבין-אישית.

המעורבות החברתית מוגדרת על פני רצף הנע מערנות לסובב דרך השתתפות ושיתוף לעבר עשייה למען האחר/הסביבה.

המערכת החינוכית הציבה את טיפוח המעורבות החברתית כאחד מיעדיה וממטרותיה:

"לטפח מעורבות בחיי החברה הישראלית, נכונות לקבל תפקידים ולמלאם מתוך מסירות ואחריות, רצון לעזרה הדדית, תרומה לקהילה, התנדבות וחתירה לצדק חברתי במדינת ישראל" (מתוך מטרות החינוך הממלכתי, 2000).

טיפוח מעורבות חברתית באופן מובנה ומתפתח מחייב עיסוק ב-3 מישורים במקביל:

המישור הקוגניטיבי

חשיפה לתחומי תוכן ערכיים ודיון בסוגיות שונות העוסקות במעורבות חברתית תוך נקיטת עמדה ערכית מנומקת ביחס לאחריות הפרט לגבי המתרחש בקבוצה/בכיתה, אכפתיות הפרט/הקבוצה כלפי האחר בסביבה הקרובה והרחבת ההתייחסות לדברים שמתרחשים גם בסביבה הרחוקה.

המישור ההתנסותי

מתן הזדמנויות מגוונות להתנסות במעורבות חברתית במעגלים שונים המאפשרים למידה תוך התנסות בתהליך רפלקטיבי והמסייעים: בחיזוק האמונה ביכולות הפרט/הקבוצה לעשות למען האחר/הסביבה, בהרחבת היכולת לראות את צורכי האחר/השונה ובבחינת האופנים השונים לתת להם מענה.

המישור ההתנהגותי

טיפוח מיומנויות וכשירויות הבאות לידי ביטוי בהתנהגות הפרט/הקבוצה בחיי היום-יום בדגש על:

1. אחריות: ערנות לסובב, יחס רציני לתפקיד, פעילות אכפתית כלפי התחום,

ביצוע המשימות הנדרשות מבעל התפקיד במלואן.

2. התמדה: השלמת מלוא התקופה שנקבעה לתפקיד, ביצוע המשימות בעקביות.

3. יוזמה: העלאת רעיונות חדשים לקידום התחום במסגרתו פועלים, ביצוע פעולות לקידום התחום מעבר לנדרש במסגרת התפקיד.

4. תקשורת בין-אישית: פעילות תוך התחשבות בצרכים וברגשות של חברי הקבוצה/הכיתה, יחס מכבד לאחרים, שיתוף פעולה עם ילדי הכיתה ועם בעלי התפקיד הנוספים, מתן מקום לאחרים לייעץ/לסייע לבעל התפקיד.


מחקרים שבחנו את תרומת המעורבות החברתית והשפעותיה מצביעים על תרומה רגשית, חברתית ולימודית: חיזוק תחושת המסוגלות, טיפוח תחושת השייכות, צמצום תחושת הניכור, העלאת הדימוי העצמי, ביסוס תחושת העצמאות והשליטה וקידום ההישגים הלימודיים.

המעורבות החברתית מוגדרת על פני רצף הנע מערנות לסובב דרך השתתפות ושיתוף לעבר עשייה למען האחר/הסביבה.

המערכת החינוכית הציבה את טיפוח המעורבות החברתית כאחד מיעדיה וממטרותיה:

"לטפח מעורבות בחיי החברה הישראלית, נכונות לקבל תפקידים ולמלאם מתוך מסירות ואחריות, רצון לעזרה הדדית, תרומה לקהילה, התנדבות וחתירה לצדק חברתי במדינת ישראל" (מתוך מטרות החינוך הממלכתי, 2000).

טיפוח מעורבות חברתית באופן מובנה ומתפתח מחייב עיסוק ב-3 מישורים במקביל:


המישור הקוגניטיבי

חשיפה לתחומי תוכן ערכיים ודיון בסוגיות שונות העוסקות במעורבות חברתית תוך נקיטת עמדה ערכית מנומקת ביחס לאחריות הפרט לגבי המתרחש בקבוצה/בכיתה, אכפתיות הפרט/הקבוצה כלפי האחר בסביבה הקרובה והרחבת ההתייחסות לדברים שמתרחשים גם בסביבה הרחוקה.

המישור ההתנסותי

מתן הזדמנויות מגוונות להתנסות במעורבות חברתית במעגלים שונים המאפשרים למידה תוך התנסות בתהליך רפלקטיבי והמסייעים: בחיזוק האמונה ביכולות הפרט/הקבוצה לעשות למען האחר/הסביבה, בהרחבת היכולת לראות את צורכי האחר/השונה ובבחינת האופנים השונים לתת להם מענה.

המישור ההתנהגותי

טיפוח מיומנויות וכשירויות הבאות לידי ביטוי בהתנהגות הפרט/הקבוצה בחיי היום-יום בדגש על:

1. אחריות: ערנות לסובב, יחס רציני לתפקיד, פעילות אכפתית כלפי התחום,

ביצוע המשימות הנדרשות מבעל התפקיד במלואן.

2. התמדה: השלמת מלוא התקופה שנקבעה לתפקיד, ביצוע המשימות בעקביות.

3. יוזמה: העלאת רעיונות חדשים לקידום התחום במסגרתו פועלים, ביצוע פעולות לקידום התחום מעבר לנדרש במסגרת התפקיד.

4. תקשורת בין-אישית: פעילות תוך התחשבות בצרכים וברגשות של חברי הקבוצה/הכיתה, יחס מכבד לאחרים, שיתוף פעולה עם ילדי הכיתה ועם בעלי התפקיד הנוספים, מתן מקום לאחרים לייעץ/לסייע לבעל התפקיד.

מחקרים שבחנו את תרומת המעורבות החברתית והשפעותיה מצביעים על תרומה רגשית, חברתית ולימודית: חיזוק תחושת המסוגלות, טיפוח תחושת השייכות, צמצום תחושת הניכור, העלאת הדימוי העצמי, ביסוס תחושת העצמאות והשליטה וקידום ההישגים הלימודיים

בוצת השווים שבה מתרחשים תהליכים לימודיים וחברתיים הינה קבוצה הטרוגנית שחבריה שונים זה מזה בהיבטים מגוונים, כמו: צרכים, משאלות ושאיפות, תפיסות עולם, דעות ורצונות, מראה חיצוני, תכונות אופי, יכולות וכישרונות, תחביבים, מסורות ותרבויות.

שונות זו באה לידי ביטוי בשלבים השונים של תהליך התפתחותה והתגבשותה של קבוצת השווים, והיא שבה ומתעצמת במצבים של השוואה חברתית.

השונות וביטוייה המגוונים בפעילות החינוכית, החברתית והלימודית עשויים לזמן לחברי קבוצת השווים הפריה הדדית, התפתחות אישית וחברתית והתנסות במימוש ערכים כמו: מתן כבוד לשונה, קבלת האחר ועוד.

בספרות המחקרית ניתן למצוא סימוכין לכך שמפגש עם השונה ושיתוף פעולה עימו לאורך זמן עשויים לסלול את הדרך להתפתחות אישית וללכידות חברתית.

קונפליקט הינו התנגשות בין צדדים בעלי צרכים, אינטרסים, רגשות, דעות, אמונות ו/או ערכים שאינם מתיישבים אלו עם אלו. הקונפליקט מהווה תופעה אנושית טבעית והוא עשוי להתגלע במערכות היחסים שבין יחידים, קבוצות, חברות, ארגונים ומדינות.

מקורות הקונפליקט עשויים להיות: צרכים (פיזיים, חברתיים ואחרים), ערכים (אמונות, העדפות ותפיסות עולם מנוגדות/סותרות), משאבים ועוד.

קיימות גישות שונות ביחסה של החברה לקונפליקט. האסכולות המסורתיות דוגלות במניעת קונפליקטים בכל מחיר כיוון שלשיטתן הם מזיקים למערכות היחסים בחברה.

האסכולות של "יחסי האנוש" מתייחסות אל הקונפליקט כאל תופעה בלתי נמנעת שאינה מזיקה כל עוד יילמדו הדרכים לתעל את הקונפליקט לטובת החברה ולקידומה.

אסכולות הקונפליקט המאוחרות יותר טוענות כי הקונפליקטים עשויים לשמש מנוף לצמיחה ולהעצמה ומשום כך יש לעודד אותם.

מכל מקום, גישות אלה ואחרות מחדדות את הצורך בגיבוש דרכי פעולה והסכמות שיסייעו ליחיד ולקבוצה לנהל את מצבי הקונפליקט בדרך יעילה המקדמת את מטרותיהם והתורמת ליחסים ביניהם.

דרכים אפשריות לניהול הקונפליקטים בדרך מקדמת עשויות להתגבש בעקבות שיח המברר את אחריותם של השותפים "לשמור את הכוח למשהו טוב" ולהימנע מפגיעה.

דן ענבר מונה תפיסות שונות לגבי המונח "אחריות":
יכולתו וכושרו של האדם לראות את ההיבטים ואת הצדדים השונים בקבלת החלטות ובביצוען, הרגשת מחויבות לנקיטת פעולה, האדם מכיר בקשר שבין החלטותיו ומעשיו לבין תוצאותיהם, מוכנות האדם לשאת בתוצאות
של מעשיו, הרגשת מחויבות לגבי התוצאה ועוד.

בהתבסס על תפיסות אלה ועל גישות נוספות ניתן לזהות את מרכיבי האחריות האישית: אכפתיות ועשייה.

האחריות האישית נוצרת מצירופם של שני מרכיבים אלה הנעים על פני רצפים שונים:

נוטל אחריות – אדם המגלה אכפתיות גבוהה ועשייה גבוהה.

מוטלת עליו אחריות – אדם המגלה אכפתיות נמוכה ועשייה גבוהה.

נמנע מאחריות – אדם המגלה אכפתיות ועשייה נמוכות.

ומרגיש אחריות – אדם המגלה אכפתיות גבוהה ועשייה נמוכה.

חשוב לזכור כי "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", כלומר: עשייה עשויה לעורר אכפתיות ולהביא את האדם ממצב של "מוטלת עליו אחריות" ל"נוטל אחריות". לכן חשוב לעודד את ההתנסות בערך האחריות בתחומים מגוונים ובסביבות שונות.

לחלופין, הגברת האכפתיות עשויה לעורר עשייה, לכן ככל שהחברה תעורר את האדם לגלות אכפתיות כלפי עצמו, כלפי הזולת וכלפי הסביבה, יגדלו מידת העשייה שלו ותרומתו לעצמו, לפרט, לקבוצה, לחברה ולסביבה.

נתינה הינה מערכי היסוד בחברה המכירה בתרומתן של הסולידאריות והערבות ההדדית ללכידות חבריה ולביסוס יסודותיה.

חברה ערכית הדוגלת בנתינה לזולת ולסביבה מעודדת את חבריה לגלות אכפתיות וערנות לסובב; להושיט יד לאחר ולפעול למימוש צרכיו ולקידום רווחתו.

בטיפוח ערך הנתינה חשוב להתמקד בהיבטים החברתיים-ערכיים ובביטויי ההתנהגות הבאים:

מוען/נמען בנתינה: פרט המעניק לפרט, פרט לקבוצה, פרט לסביבה, קבוצה לפרט, קבוצה לקבוצה, קבוצה לסביבה.

סוגי נתינה: נתינה מוחשית, מופשטת, מילולית ובלתי מילולית המתבצעות באופן ישיר או עקיף.

שיקולי הדעת בנתינה: נתינה מושכלת המתחשבת בצרכים, ברגשות, ביכולות, במגבלות/אילוצים של המוען/נים והנמען/נים.

השפעות הנתינה: נתינה המשפיעה על המוען/נים, על הנמען/נים ועל הסביבה הפיזית והאנושית בהיבטים רגשיים, חברתיים וקוגניטיביים.

החברה בה אנו חיים הינה חברה הטרוגנית המורכבת מיחידים ומקבוצות השונים
אלה מאלה בצורכיהם, באמונותיהם, בהשקפת עולמם, בתרבותם ובזהות הקבוצה
אליה הם משתייכים.

יחידים וקבוצות אלה המרכיבים את החברה נדרשים לחבור זה לזה ולפעול יחד
תוך גיוס הכוחות לצורך השגת מטרותיהם המשותפות.

אולם חברה הטרוגנית ורבת גוונים תתקשה לתפקד ביעילות ללא טיפוחה של אחדות הלבבות הנשענת על מתן לגיטימציה לייחודיות האחר.

יש לזכור כי בטיפוחה של האחדות אין הכוונה ליצירת אחידות, אלא להתחברות יחד, לשיתוף פעולה וליצירת הסכמות ביחס למטרות המשותפות וביחס לדרכים להשגתן.

חברה הטרוגנית המאמינה ב"אחדות מתוך השוני" תחתור לביסוס האחדות תוך הכרה בשוני שבין חבריה, ובד בבד תפעל לאיתור המשותף והמחבר בין השונים.

מתן לגיטימציה לקיומם של צרכים, דעות, אמונות, שאיפות, כישורים ומנהגים שונים לצד שמירה על המאחד בין הגוונים השונים עשויים לעודד את הפרט להפנות את משאביו הייחודיים לטובת סביבתו על בסיס המכנה המשותף ביניהם.

כבוד הינו ערך יסוד אוניברסאלי, והוא נבחן ונמדד מדי יום ביחסם של בני אדם לזולתם.

להתייחס לזולת בכבוד משמעו – לתת חשיבות לכל אדם באשר הוא ולהכיר בערכו מעצם היותו "אדם", ולא בשל מעמדו, תפקידו, הישגיו או קבוצת השתייכותו.

בכל אדם פועם צורך אנושי עמוק שיתייחסו אליו בכבוד, והוא מצפה מאחרים שיתייחסו באופן חיובי לזהותו, לרגשותיו, למחשבותיו, לאמונתו, למעשיו ולקשייו.

נקודת המוצא ביהדות ביחס לכבוד האדם משתקפת באמרה "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" (אבות ב', י'): כשם שאינך רוצה שיפגעו בכבודך, כך היזהר שלא לפגוע בכבוד חברך, ומוסיף הרמב"ם בקשר ליחס אל הזולת: "… שתהיה חמלתי ואהבתי לאחי באמונה כאהבתי וחמלתי לעצמי, בממונו וגופו וכל מה שיש לו או שהוא חפץ.

וכל מה שארצה לעצמי ארצה לו כמוהו, וכל מה שלא ארצה לעצמי… לא ארצה לו כמוהו…".

במדינת ישראל נחקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו (1992) שקובע: "… אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם…". בהתייחסו לחוק אמר השופט העליון אהרון ברק:

"הסיכוי הוא בהעלאת כבוד האדם למקומו הראוי, כערך יסוד של החברה שלנו… חשיבותו של ערך זה הוא בהיותו גורם מאחד ומגבש את בני החברה הישראלית על כל גוניהם, לבני חברה אחת, אשר על דגלה חרוט כבוד האדם".

צוות הינו קבוצה של אנשים הפועלת תוך שיתוף פעולה ותלות הדדית לשם השגת מטרה או השלמת משימה. בהתבסס על הגדרות, תיאוריות ומודלים שונים המתייחסים לצוות ולמשימותיו ניתן לאפיין את עבודת הצוות עפ"י המרכיבים הבאים:

מטרה – חברי הצוות פועלים להשגת מטרה משותפת.

תלות הדדית – חברי הצוות תלויים זה בזה וזקוקים לניסיונו, לכישרונו ולתרומתו הייחודית של כל חבר על מנת להשיג את המטרה המשותפת.

מחויבות – חברי הצוות מגלים מחויבות להשגת המטרה המשותפת ומכירים בכך שהדרך היעילה ביותר להשגת המטרה הינה לעבוד ביחד.

מנגנונים ותהליכים מובנים – בצוות קיימים חלוקת תפקידים מוגדרת וידועה, תהליכים מובנים, כללים ונהלים היוצרים תיאום בין כלל הפעולות של חברי הצוות.

הכרה – לצוות יש הכרה חיצונית בייחודו. הכרה זו מספקת לחברי הצוות תחושת שייכות וגאווה ומעניקה משמעות לעבודתו.

עבודת הצוות אינה מתרחשת מאליה, אלא היא דורשת טיפוח מכוון של המיומנויות האישיות והקבוצתיות המאפשרות עבודת צוות יעילה תוך התמקדות במישור המשימה ובמישור היחסים.

מישור המשימה מתייחס לתהליכים הקשורים להשגת מטרות הצוות: דרכי ביצוע המשימה, חלוקת התפקידים, קביעת נהלים ולוח זמנים וקבלת ההחלטות. מישור היחסים מתייחס למרכיב האנושי ולמערכות היחסים בין חברי הצוות: רגשותיהם, ציפיותיהם, התלות ההדדית ביניהם, הלכידות ודפוסי האינטראקציה שהם מקיימים והקשיים שיש להם בהתקשרותם זה לזה לצורך ביצוע המשימה.

מאסלו טען כי התנהגותו של האדם משחר ילדותו מוּנעת משאיפתו לספק צרכים קיומיים הנחוצים לו לשמירה על בריאותו הפיזית והנפשית.

צרכים אלה הוגדרו ב"פירמידת הצרכים" שבבסיסה נמצאים צרכים יסודיים הקשורים לקיומו הפיזי של האדם, וככל שמתקדמים לשלבים עליונים יותר, הופכים הצרכים לרוחניים.

צורכי הביטחון הפיזי הממוקמים ברמה השנייה של הפירמידה מתייחסים, בין היתר, לצורך של האדם לחיות ולפעול בסביבה בטוחה ובטיחותית כשהוא חופשי מאיומים בפגיעה.

האדם השואף לספק את צורכי הביטחון הפיזי, פועל לאיתור סביבות בטיחותיות
שיעניקו לו תחושת ביטחון ומוגנות, והוא מאמץ התנהגויות שיבטיחו את שלימות גופו ובריאותו הפיזית.

לאחר שניתן מענה לצרכים אלה, מתפנה האדם לסיפוק צרכיו החברתיים והרוחניים התופסים מקום גבוה יותר בפירמידה כדוגמת: הצורך להיות חלק מקבוצה, אהוב, מקובל, שייך, מוערך, מכובד והצורך לממש את הפוטנציאל הגלום בו.

בכוחה של החברה לספק לאדם קבוצת השתייכות במסגרתה יימצא המענה לצרכיו החברתיים והרגשיים.