בן אביבה ואורי. נולד ביום כ"ה בחשוון תשכ"ד (12.11.1963) בחדרה. בן בכור במשפחה בת ארבעה בנים. עמית גדל, למד והתחנך בחדרה. הוא למד בבית-הספר היסודי "אחד העם" ובבית- הספר התיכון העיוני, במגמה הריאלית-ביולוגית. עמית היה בחור שקט וצנוע ויחד עם זאת גם שופע שמחת חיים. בכל מסגרת חברתית בה נמצא לקח חלק בחריצות וביוזמה. בילדותו הרבה לטייל עם משפחתו בארץ, אהב והכיר את נופי הארץ ואתריה. כשגדל, גילה עניין רב בנושאי ארץ ישראל ובמורשת קרב. אהבה זו באה לידי ביטוי בהשתתפות בערבי זמר שהוקדשו לשירי ארץ ישראל.

בחודש פברואר 1982, גויס עמית לשירות חובה בצה"ל והוצב לחיל השריון, סיים טירונות ונשלח לשרת בחטיבה שבע בגדוד המרכבה. הוא יצא לקורס מקצועות הטנקים, שבסיומו קיבל דרגת רב"ט, והמשיך עם יחידתו באימוני הצמ"פ. בתקופה זו, נשלח עמית במסגרת היחידה לפינוי ימית. מאבק התושבים על אדמתם ועל בתיהם השאירו על עמית רושם עז. בהמשך, יצא עם יחידתו לפעילות בלבנון. היה חורף קשה ומושלג ותנאים קשים במיוחד. עמית קיבל דרגת סמל. מפקדו של עמית סיפר, כי בפעולות הקשות והמפרכות, כאשר הצוות היה עייף ומותש, עמית עודד וחיזק. כאיש צוות השכיל ללמוד ולהכיר במהרה את התדרים ואותות הקריאה וידע כיצד לנהוג בכל שלב ובכל מצב. לקח על עצמו אחריות, משימות ויוזמות, תמיד בשקט, בענווה ובצניעות. עמית ידע להבדיל בין עיקר לטפל, היטיב להבחין על מה להתעקש ולהילחם והיכן לוותר. בזכות ידיעותיו המרובות בנושא ארץ ישראל, השתתף עמית בחידון ידיעת הארץ במסגרת חטיבה שבע.

בתום שירותו הצבאי, התקבל עמית ללימודי הנדסאי מחשבים במדרשת רופין, ובסיומם השתלב בעבודה בחברת "מקורות" כאחראי על חדר הבקרה במרחב הבקעה. לדברי מנהל היחידה, נכנס עמית לעומק התפקיד "בכל כוחו ובכל מוחו". הוכיח אחריות, מסירות ויכולת מחשבה מצוינת. לאחרונה, עסק בהקמת מערכת פיקוד חדשה, שמאופיינת בטכנולוגיה, מהמתקדמות בעולם.

בשנת 1988, נישא עמית לחברתו סיגל, יחד גידלו את שני הבנים – אסף ורון. עמית היה איש משפחה למופת. במשפחתם החמה היו כבוד הדדי, הערכה ואהבה.

ביום 11.9.1994 נקרא עמית לשירות מילואים פעיל ויצא עם יחידתו לגזרת בית שאן. לדברי מפקדו, היה עמית דמות מרכזית בפלוגה, בעל מוסר ורמה אישית גבוהה, שבלט בגישתו החיובית לכל נושא ובאמינותו הרבה. מסיבות אלו החליט להציבו כשליש הפלוגה. ביום ה' בחשוון תשנ"ה (10.10.1994) נפל עמית במילוי תפקידו. הוא נספה בתאונת דרכים, בצומת בית השיטה, במהלך נסיעתו לחופשה בביתו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחדרה. הותיר אחריו רעיה – סיגל, שני בנים – אסף ורון, הורים ושלושה אחים – גולן, טמיר ועומר. בן שלושים ואחת היה עמית בנופלו. לאחר מותו, הועלה לדרגת רס"ל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "עמית שירת בפלוגה כעשר שנים, מיום הקמתה. שירות מלא, רצוף, מסור וללא דופי. הן באימונים והן בפעילות המבצעית. … חייל למופת, הפגין משמעת עצמית גבוהה והקרין סובלנות על חבריו לפלוגה… אהוד על מפקדיו וחבריו כאחד. היווה נדבך מרכזי ואיכותי בחיי הפלוגה, מבוני הגרעין והשלד הקבוע, המתייצב בכל עת ולכל קריאה".