שטורמן יוסף

תאריך לידה: 18-7-1929 תאריך פטירה: 17-11-1949
יוסף שטורמן
בן יהודית ושמעון, נולד ביום י' בתמוז תרפ"ט (18.7.1929) באחד מצריפי בית-החולים המרכזי בעמק, שהיה אז בעין חרוד. עם הוריו עבר את דרך נדודיהם בעבודה חלוצית בחיפה, בעתלית, בהתיישבות בכפר הס, ולבסוף – בחדרה. בבית-הספר היסודי הכללי היה מטובי התלמידים. במלגה שקיבל ממחלקת החינוך, לאחר שסיים את בית-הספר היסודי בהצטיינות, למד שנה בבית- הספר המקצועי "שבח" של עיריית תל-אביב. מתוך דבקות בהוריו חזר הביתה ללמוד בגימנסיה המקומית. התבלט כמדריך ומפקד בגדנ"ע והיה אהוב על חניכיו. בשעת המצור וחיפושי הבריטים בגבעת חיים היה מהמארגנים והמוליכים המונים בחדרה בשבילי שדות בדרך-לא-דרך לעזרת הנקודה. הצלחתו בלימודים הבטיחה לו קריירה רבת-הישגים לעתיד, אך המסירות לעתיד האומה וביטחון המולדת גברה בו על הכל, ולמרות הפצרות ההורים, מורים ומפקדים ב"הגנה" הפסיק את לימודיו אחרי הכיתה השביעית והתמסר לעבודה מינהלית במשרד המחוזי של ה"הגנה" ואחר-כך במטה גליל התיכון כעוזר לאפסנאי ובתפקידים אחרים, תחילה בחדרה וזמן-מה באוהל בגבעת חיים, ואז קיבל את הכינוי המחתרתי "שחר". היה עלם רציני ואחראי שאירגן קורסים בכל מרחב גליל התיכון. הוא ניהל משא- ומתן עם גדולים וקשישים כשווה עם שווים. את שכרו הדל היה מוסר להוריו. במרוצת הזמן יצא להכשרה חקלאית מגויסת בבית השיטה, בהתאם לצו הכללי לנוער, אולם אחרי זמן קצר הבין שפעולתו בחדרה תועיל יותר וחזר הביתה, אך לא למשרד, אלא לעבודת- כפיים בחברת-החשמל. לילותיו היו קודש להדרכה כמ"כ במסגרת מורחבת של הגדנ"ע.
מיד אחרי החלטת עצרת האו"ם על החלוקה ופרוץ מלחמת-העצמאות בעקבותיה, התגייס בחדרה ויצא כשהוא חמוש לשמירה בדרכים על אף האיסור הבריטי. אחר-כך עבר לגור עם חבריו במחנה צבאי עזוב והודיע להוריו בשמחה: "אנחנו נהיה החיילים הראשונים של המדינה". אך אושר זה לא סיפק את רגש חובתו ליתר מסירות. לדרישתו נשלח לקורס מ"כים קרביים והוסמך כראשון בין השלושה שהצליחו בבחינות מתוך 14 מועמדים. מהבחינות אמר לנסוע ישר לירושלים, ורק בקושי הביאוהו הוריו הביתה ללינת לילה אחת. יוסף הגיע לירושלים בשיירת-המזון הגדולה, שפרצה את המצור ונתקבל בפרחים ובשמחה והצטרף לגדוד "בית חורון" של חטיבת "עציוני". הוא השתתף בקרבות הגדוד ובאחרונה בכיבוש הראדאר, ותוך כדי עמידת-גבורה ולחימה, עד הכדור האחרון, נגד כוחות הלגיון שחזרו וכבשו את המקום, נפל שם ביום י"ז באייר תש"ח (26.5.1948).
ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.